החלטה בתיק בב"נ 4633-12-12

בפני בקשה שכותרתה: " בקשה לביטול החלטה", ואשר עניינה בקשת המבקש לבטל את החלטת בית המשפט מיום 22.7.13, לפיה הוארך מועד ביצוע צו הריסה מנהלי שהוצא כנגד  המבנה נשוא הבקשה ובנוסף, בפני בקשת המשיבה להורות על חילוט הפיקדון שהופקד בתיק זה.

לצורך הדיון בבקשה ראוי לסקור תחילה את השתלשלות העניינים מאז הוצאת צו ההריסה המנהלי ועד עתה.

ביום 20.9.2012, הוצא על ידי המשיבה, צו הריסה מנהלי, כנגד המבנה נשוא הבקשה.

הצו הודבק על גבי המבנה ביום 24.12.12.

ביום 9.10.12, הייתה אמורה להתבצע הריסת המבנה, במסגרת ביצוע הצו,  אך בשל הודעה של משטרת ישראל כי לא יתאפשר  מתן סיוע משטרתי הדרוש לביצוע הצו, נבצר מן המשיבה לבצע את הצו. באותו מועד ולבקשת המשיבה, הוארך מועד ביצוע הצו ב 90 ימים נוספים  על פי החלטת ביהמ"ש מיום 10.10.12, במסגרת תיק 7335-10-12.

ביום 3.12.12, הגיש המבקש בקשה לביטול הצו, והגם  שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ביחס למועד הקבוע בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי ) התש"ע - 2010, והגם שעל פי הוראות סעיף 6 לתקנות: " בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו", על מנת פגיעה בלתי מידתית במבקש, סברתי כי ראוי חרף השיהוי הניכר בהגשת הבקשה לדון בבקשה ולעכב את הביצוע, תוך איזונו של הפגם בפיקדון אשר יהא מידתי לעניין זה.

המבקש לא עמד בתנאים שנקבעו לצורך עיכוב ביצוע הצו, ולא הפקיד את הסכום שנקבע.

במסגרת בירור הבקשה התקיימו שני דיונים,  ונשמעו עדים, ועובר לדיון שנקבע ליום 21.1.2013,  הודיעו הצדדים, על כך שהגיעו להסדר, לפיו : "המבקש חוזר בו מבקשתו לביטול הצו ובקשתו תידחה ללא הוצאות.  הוסכם כי הצו יעוכב לפנים משורת הדין למשך 3 חודשים ממועד ההחלטה, וזאת אך ורק על מנת לאפשר למבקש להשלים את התארגנותו לפינוי ולהריסת המבנה (להלן: 'המועד הנדחה'). עד למועד הנדחה יהרוס המבקש בעצמו את המבנה נשוא הצו. המבקש יפקיד סך 5,000 ש"ח בתוך 7 ימים ממתן ההחלטה לצורך הבטחת ביצוע ההריסה העצמית של המבנה על ידיו עד למועד הנדחה. (להלן: 'הבטוחה') לא תופקד הבטוחה בתוך 7 ימים ממתן ההחלטה, ייכנס הצו לתוקף מידי, והמשיבה תהא רשאית להרוס את המבנה בעצמה במשך 90 ימים נוספים. מוסכם וברור למבקש כי אם לא יהרוס את המבנה עד למועד הנדחה תהא המשיבה רשאית להרוס את המבנה בעצמה במשך 90 ימים מהמועד הנדחה. המבקש נותן בזאת את הסכמתו לחילוט הפיקדון במקרה שלא יבצע את הריסת המבנה בעצמו ובמועד האמור. המבקש מתחייב שלא להגיש בקשות נוספות לעיכוב ביצוע הצו, שלא בהסכמת המשיבה מראש ובכתב".

להודעה להסדר נלווה תצהיר מטעם המבקש עצמו, ובו הובהר, כי המבקש הבין את ההסכמה, מודע לה, ומכיר את תנאיה, ובין השאר צויין בתצהיר כי: " תוכן ההסדר... ...פרטיו והשלכותיו, לרבות לעניין ההפקדה... ... הוסברו לי היטב על ידי בא כוחי, כולל בשפה הערבית,  ואני מצהיר בזאת כי הבנתי היטב... ".

על פי החלטת בית המשפט מיום 21.1.2013, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

ביום 18.7.2013, הגישה המשיבה בקשה שכותרתה : " בקשה דחופה להארכת מועד ביצועו של צו ההריסה על ידי המבקשת ובקשה לחילוט ערבון המשיב".

בבקשה ציינה המשיבה, כי המבקש לא הרס את המבנה במהלך הארכה בת שלושת החודשים שניתנה לו לצורך התארגנותו לביצוע הצו בעצמו, וכי: " היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה נערכה לביצוע צו ההריסה בתיק זה במועדו. בשל רגישות העניין, ולשם ביטחון אישי של מפקחי המבקשת, ככלל, הנחיית המשטרה הינה שלא לאפשר כל פעילות של צוותי המפקחים בשטח ללא ליווי משטרתי... ... בפורום שהתקיים בבט"פ, ביום 1.7.13 סוכם כי בשל ימי הרמדאן לא יבוצעו צווים בחודש זה. לפיכך, לא יעלה בידי היחידה הארצית לפיקוח על הבניה לבצע את הצו במועדו, ונדרשת ארכה לצורך ביצועו".   המשיבה עתרה באותה בקשה להאריך את מועד ביצוע הצו ב - 4 חודשים, לאור השילוב שבין ימי הרמדאן לגבי חגי תשרי שבאו לאחר מכן. בנוסף, עתרה המשיבה לחילוט הפיקדון שהופקד בתיק זה, לצורך הבטחת ביצוע ההריסה.

בהחלטתי מיום 22.7.2013, נעתרתי לבקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה, לאור השילוב של נימוקי הבקשה עם הידיעה השיפוטית בדבר הצורך בסיוע משטרתי הנובעת מריבוי הבקשות וההחלטות בעניין זה, והוריתי על הארכת מועד ביצוע הצו עד ליום 19.11.13. בנוסף הוריתי בהחלטתי הנ"ל כי ב"כ המבקש יגיב לעניין הבקשה לחילוט הפיקדון עד  ליום 1.8.13.

ביום 24.7.2013, הוגשה על ידי המבקש הבקשה דנן שכותרתה: " בקשה לביטול החלטה", שעניינה בקשת המבקש לבטל את החלטת בית המשפט מיום 22.7.13, לפיה הוארך מועד ביצוע צו ההריסה.

ב"כ המבקש בבקשתו דנן, הדגיש כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר : " הואיל והיא נסמכת על טענות משפטיות. הטענות העובדתיות מתייחסות להליכים שבין הצדדים ומקורן הוא תיק בית המשפט".

ב"כ המבקש  ציין (סעיף 9 לבקשה) כי המבקש הפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 5,000 ש"ח אך ביום 6.2.2013. לטענת ב"כ המבקש, היה על המבקש לבצע את ההפקדה בתוך 7 ימים מיום מתן ההחלטה, דהיינו עד ליום 29.1.2013, ומשלא עשה כן, הרי שמניין תשעים הימים בהם רשאית הייתה המשיבה לבצע את הצו, הסתיים ביום 30.4.2013.

לטענתו, אף אם יש למנות את מועד ביצוע ההריסה בחלוף 3 חודשים מיום ההחלטה שנתנה תוקף להסדר, הרי שמועד  ביצוע הצו, הסתיים ביום 20.7.2013, והיה על המשיבה להגיש את הבקשה עד 7 ימים עובר למועד ביצוע הצו, לאור הוראות תקנה 2 (א) (2) לתקנות.

בנוסף, ציין ב"כ המבקש כי בקשת המשיבה להארכת מועד  ביצוע צו ההריסה לקתה בפגם נוסף וזאת לאור העובדה שעל פי הוראות תקנה 4 (א) לתקנות היה על המשיבה לצרף את תגובת המבקש  לבקשתה.

לטענת ב"כ המבקש, על פי הוראות תקנה 6 לתקנות היה על בית המשפט שלא לדון בבקשה. לטענת ב"כ המבקש, בהחלטה נשוא הבקשה לא עמד בימ"ש על המועדים שציין לעיל, ולא נזקק לתגובת המשיב, ועל כן ראוי היה לדחות את הבקשה.